אליהו בע"מ - חברה לבטוח נ' דאבוש

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט שלום בכפר סבא מיום 27.11.12 (כב' השופט ד. חסדאי) אשר קבע, בין היתר, כי אין לבטל מינויו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר לאנה, ואין להוציא חוות דעתו (מיום 18.08.11) מתיק בית המשפט, אף שפעולות המומחה נעשו "Ex Parte", מבלי שהמבקשת ידעה על דבר מינויו.

2.לטענות המבקשת, כפי שהובאו בפני בימ"ש קמא, במינויו של המומחה נפלו פגמים חמורים:

דבר המינוי כלל לא הודע למבקשת;

ב"כ המשיב פנה למומחה אך לא המציא למבקשת עותק מפנייתו לרבות המסמכים שהיפנה אליו;

המבקשת, שכלל לא ידעה על המינוי לא המציאה למומחה מסמכים ע"פ תקנה 8(ב) לתקנות המומחים;

המומחה בדק את המשיב מבלי שהודע למבקשת דבר הבדיקה ובטרם שחלפו המועדים האמורים בתקנה 8 לתקנות המומחים;

בדיעבד, הסתבר למבקשת כי המשיב המציא למומחה שורה ארוכה של מסמכים האסורים בהגשה, כגון: מסמכי המל"ל, חלקים מכתבי בי דין, מסמכים בדבר הכנסות המשיב.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי נודע לה לראשונה על מינוי המומחה עת קיבלה את חוות דעתו מיום 18.08.11.

3.בית משפט קמא, בפניו הובאו טענות אלה קבע בהחלטתו נושא הבקשה, לאחר שקיבל את התייחסות המומחה לטענות, החליט שלא לבטל את מינוי המומחה, לאחר שמצא כי בנסיבות העניין לא מתקיים האמור בתקנה 17 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986, הקובעת "נבצר מהמוחה לפעול בהתאם למינויו או שלא עשה, תוך זמן סביר, אחת מהפעולות המוטלות עליו לפי תקנות אלה". הוסיף בימ"ש קמא ונימק כי המומחה משמש כידו הארוכה של בית המשפט והוא נטול כל אינטרס אישי. בית משפט אינו פוסל מומחה שמונה מטעמו אף אם נפלה שגגה מצידו של המומחה, אלא כאשר קיימת פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כאשר נמצא פגם היורד לשורשו של עניין, חוסר תום לב או משוא פנים.

לסיכום, קבע בית משפט קמא כי אינו מוצא שנפלה שגגה אצל המומחה ולא נפגעו כללי הצדק הטבעי באופן שאינו ניתן לתיקון.

לפיכך, הורה בימ"ש קמא למבקשת להעביר את מסמכיה למומחה, ואילו המומחה מצידו יגיש חוו"ד משלימה/ מתוקנת תוך שיתייחס במפורש מהמסמכים שיקבל מהמבקשת. כמו כן נשמרה למבקשת הזכות לחקור את המומחה.

ואכן, בהתאם להחלטה זו, המציאה המבקשת למומחה את החומר הרפואי שבידה (סע' 8ו' לבקשה), וביום 07.12.11 הגיש המומחה חוות דעת שנייה.

4.לטענת המבקשת בבקשה שבפני, שגה בית משפט קמא בהחלטתו שלא לבטל את מינוי המומחה ושלא להוציא את חוות דעתו מהתיק. וכי בפועל "התחפר" המומחה בעמדתו גם בחוות דעתו המשלימה, אותה מיהר לערוך ביום 07.12.11, מכאן שהמומחה אינו מבין את מהות תפקידו כזרועו הארוכה של בית המשפט.

המבקשת עותרת לביטול החלטת בית משפט קמא, ביטול מינוי המומחה והוצאת שתי חוות הדעת מהתיק.

5.לטענת המשיב, יתכן כי נפל פגם בחוות הדעת הראשונה, אך פגם זה תוקן בחוות הדעת השניה. בית משפט קמא היה מודע לפגם ותיקן את ההליך תוך שימוש בסמכותו. המשיב מדגיש את העובדה כי בקשת רשות הערעור באה לעולם רק לאחר שחווה"ד השניה לא שינתה מחחות הדעת הראשונה, וכי המבקשת לא מצאה לנכון להשיג על החלטת בית משפט קמא לפני הכנת חוות הדעת השנייה.

6.דיון-

הכלל מקדמת דנא הוא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות בעניינים הנוגעים לדרך ניהול המשפט, אשר נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא אם כן יש בהחלטה משום פגיעה מהותית בזכויותיה הדיוניות של המבקשת. לא זו אף זאת, כאשר "המדובר בסיטואציה שבה ההחלטה נשוא הבקשה אינה מכריעה עדיין בזכויות בעלי הדין, הנטיה שלא להתערב חזקה במיוחד", שכן, "... לצדדים שמורה הזכות בבוא היום לחקור את המומחים על חוות דעתם, ובית המשפט הוא שיכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, לרבות מסקנות המומחים מטעמו, ומובן כי רשאי הוא או להסתמך עליהן, לדחותן כולן או חלקן" (ר' רע"א 2565/07 טלנית תעשיות סחר נדל"ן ופיננסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף, מיום 25.03.07).

ברע"א 7265/95 שרון גולדשטיין ואח' נ' ג'נט בראל פ"ד נ(3), 214, 219 ,נקבע כי לא כל פגם בחוות הדעת של המומחה מחייב לפסול אותה. על בית המשפט לשקול אם כתוצאה מכך אכן נגרם עוות דין לבעל הדין.

7.האם חלה פגיעה מהותית בזכויותיה הדיוניות של המבקשת?